Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות סוכה פרק ה

א) הסכך של סוכה, אינו כשר מכל דבר -- אין מסככין אלא בדבר שגידוליו מן הארץ, שנעקר מן הארץ, ואינו מקבל טומאה, ואין ריחו רע, ואינו נושר ונובל תמיד.

ב) סיכך בדבר שאין גידוליו מן הארץ, או במחובר, או בדבר שמקבל טומאה -- פסולה. אבל אם עבר וסיכך בדבר הנובל, או בדבר שריחו רע -- כשרה: שלא אמרו אין מסככין באלו, אלא כדי שלא יניח הסוכה וייצא. וצריך להיזהר שלא יהיו הוצין ועלין של סיכוך יורדין לתוך עשרה טפחים, כדי שלא יצר לו בישיבתו.

ג) סיככה במיני מתכות, או בעצמות ועורות -- פסולה, מפני שאינן גידולי קרקע. הדלה עלי גפנים וכיוצא בהן, עד שנעשו סוכה -- פסולה, שהרי לא נעקרו. סיככה בכלי העץ ובמחצלות העשויות לשכיבה, וכיוצא בהן -- פסולה, מפני שהן מקבלין טומאה. וכן אם סיככה בשברי כלים ובליותיהן -- פסולה, הואיל והיו מקבלין טומאה: שמא יסכך בשברים שעדיין לא טהרו.

ד) [ג] סיככה באוכלין -- פסולה, מפני שהן מקבלין טומאה. סוכי תאנים ובהן תאנים, פרכילין ובהן ענבים, מכבדות ובהן תמרים, וכן כל כיוצא בהן -- רואין: אם פסולת מרובה על האוכלין, מסככין בהן; ואם לאו, אין מסככין בהן. סיכך בירקות שאם ייבשו ייבולו ולא יישאר בהן ממש, אף על פי שהן עתה לחים, הרי מקומן נחשב כאילו הוא אוויר, וכאילו אינם.

ה) [ד] סיככה בפשתי העץ, שלא דק אותן ולא ניפצן -- כשרה, שעדיין עץ הוא; ואם דק וניפץ אותן, אין מסככין בו -- מפני שנשתנית צורתו, וכאלו אינן מגידולי קרקע. מסככין בחבלים של סיב ושל חלף וכיוצא בהן, שהרי צורתן עומדת, ואין החבלים כלים.

ו) [ה] סיככה בחיצין -- בזכרים, כשרה; בנקבות, פסולה -- אף על פי שהוא עשוי להתמלאות בברזל, בית קיבול הוא ומקבל טומאה ככל כלי קיבול.

ז) [ו] מחצלת קנים או מחצלת גמי או חלף -- קטנה, סתמה לשכיבה, לפיכך אין מסככין בה, אלא אם כן עשה אותה לסיכוך; גדולה, סתמה לסיכוך, לפיכך מסככין בה, אלא אם כן עשה אותה לשכיבה. ואם יש לה קיר, אפילו גדולה, אין מסככין בה, שהרי היא ככלי קיבול; ואפילו ניטל הקיר שלה, אין מסככין בה, מפני שהיא כשברי כלים.

ח) [ז] נסרים שאין ברוחבן ארבעה טפחים, מסככין בהן אף על פי שהן משופין; ואם יש ברוחבן ארבעה, אין מסככין בהן ואף על פי שאינן משופין -- גזירה, שמא יישב תחת התקרה, וידמה שהיא כסוכה. נתן עליה נסר אחד שיש ברוחבו ארבעה טפחים, כשרה -- ואין ישנין תחתיו; והישן תחתיו, לא יצא ידי חובתו. היו נסרין שיש ברוחבן ארבעה ואין בעוביין ארבעה, והפכן על צידיהן שאין בהן ארבעה וסכך בהן -- הרי זו פסולה, שזה הנסר פסול, בין שסיכך ברוחבו, בין שסיכך בעובייו.

ט) [ח] תקרה שאין עליה מעזיבה שהיא הטיט והאבנים, אלא נסרין תקועין בלבד -- הרי זו פסולה, שהרי לא נעשו לשם סוכה אלא לשם בית; לפיכך אם פיקפק הנסרים והניד המסמרים לשם סוכה, הרי זו כשרה -- ובלבד שלא יהיה בכל נסר ונסר, רוחב ארבעה טפחים. וכן אם נטל אחד מבינתיים והניח במקומו סכך כשר לשם סוכה, הרי זה כשר.

י) [ט] סוכה שנעשת כהלכתה, מכל מקום -- כשרה, אף על פי שלא נעשת לשם מצוה: והוא שתהיה עשויה לצל, כגון סוכת גויים וסוכת בהמה וכל כיוצא בהן. אבל סוכה שנעשת מאליה פסולה, לפי שלא נעשת לצל. וכן החוטט בגדיש, ועשהו סוכה -- אינה סוכה, שהרי לא עימר גדיש זה לצל; לפיכך אם עשה בתחילה חלל טפח במשך שבעה לשם סוכה, וחטט בה אחרי כן והשלימה לעשרה -- כשרה, שהרי נעשה סכך שלה לצל.

יא) [י] חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין, אין מסככין בהן -- גזירה, שמא יעשה אדם חבילות על גגו כדי לייבשן, ויימלך ויישב תחתיהן לשם סוכה, והוא מתחילה לא עשה סכך זה לצל, ונמצאת כסוכה שנעשת מאליה; ואם התירן, כשרות. ואין חבילה פחותה מעשרים וחמישה בדים.

יב) [יא] חבילות קטנות שאגדן למניין, מסככין בהן. וכן החותך ראש הדקל והחרייות אגודות בו, מסככין בו, שאגד בידי שמיים, אינו כחבילה. ואפילו קשר ראשי החרייות כולן מצד האחד, שנמצאו כחבילה אחת, אחד משני ראשיה בידי שמיים, ואחד בידי אדם -- מסככין בה: שהאוגד עץ אחד אינו חבילה, וזו כעץ אחד היא שהרי אגודה בידי שמיים. וכן כל אגד שאינו עשוי לטלטלו, אינו אגד.

יג) [יב] העושה סוכתו תחת האילן, כאילו עשיה בתוך הבית. הדלה עליה עלי האילנות ובדיהן, וסיכך על גבן, ואחר כך קצצן -- אם היה הסיכוך הרבה מהן, כשרה; ואם לא היה הסיכוך שהיה כשר מתחילתו הרבה מהן, צריך לנענע אותן אחר קציצתן כדי שתהיה עשויה לשם סוכה.

יד) [יג] עירב דבר שמסככין בו בדבר שאין מסככין בו, וסיכך בשניהן -- אף על פי שהכשר יתר על הפסול, פסולה. סיכך בזה לעצמו וזה לעצמו, זה בצד זה -- אם יש בסכך פסול שלושה טפחים במקום אחד, בין באמצע בין מן הצד -- הרי זו פסולה. [יד] במה דברים אמורים, בקטנה. אבל בסוכה גדולה, סכך פסול באמצע -- פוסל בארבעה טפחים, פחות מכן כשרה; ומן הצד -- פוסל בארבע אמות, ופחות מכן כשרה.

טו) כיצד, בית שנפחת באמצעו וסיכך על מקום הפחת, וכן חצר המוקפת אכסדרה שסיכך עליה, וכן סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו בצד הדפנות מלמעלה -- אם יש משפת הסכך הכשר ולכותל ארבע אמות, פסולה; פחות מכן, רואין כאילו הכותל נעקם, וייחשב זה הסכך הפסול מגוף הכותל, וכשרה. ודבר זה הלכה למשה מסיניי.

טז) [טו] ואי זו היא סוכה קטנה, כל שאין בה אלא שבעה טפחים על שבעה טפחים; וגדולה, כל שיישאר בה יתר על הסכך הפסול שבעה טפחים על שבעה טפחים סכך כשר.

יז) [טז] סיכך בדבר פסול ודבר כשר זה בצד זה, ואין במקום אחד מסכך הפסול רוחב שלושה טפחים אלא פחות -- אם היה כל הסכך הכשר יותר על כל הסכך הפסול, כשרה; ואם היה זה כמו זה בצמצום, אף על פי שאין במקום אחד שלושה, הרי זו פסולה, מפני שסכך פסול כפרוץ הוא נחשב.

יח) [יז] פרס עליה בגד מלמעלה, או פרס תחתיה מפני הנשר, פסולה; פרסו כדי לנאותה, כשרה. וכן אם סיככה כהלכתה, ועיטרה במיני פירות ובמיני בגדים וכלים שתלין בה, בין בכתליה בין בסכך, כדי לנאותה -- כשרה.

יט) [יח] נואי הסוכה, אין ממעטין בגובהה, אבל ממעטין ברוחבה; היו נואי הסוכה מופלגין מגגה ארבעה טפחים או יתר, פסולה, שנמצא היושב שם כאילו אינו תחת הסכך, אלא תחת הנואי שהוא אוכלין וכלים שאין מסככין בהן.

כ) [יט] סכך שהיו בו חלונות שהאוויר נראה מהן -- אם יש בכל האוויר ככל מקום המסוכך, הרי זו פסולה, מפני שחמתה תהיה מרובה על צילתה, וכל שהחמה מרובה על הצל אינו סכך; ואם היה הסכך רב על האוויר, כשרה.

כא) [כ] במה דברים אמורים, בשלא היה במקום אחד אוויר שלושה טפחים; אבל אם היה אוויר שלושה טפחים, בין באמצע בין מן הצד, הרי זו פסולה, עד שימעטנו משלושה. מיעטו בדבר הפסול כגון כלים וכסות -- אם סוכה גדולה היא, כשרה; ואם בסוכה קטנה, פסולה עד שימעטנו בדבר שמסככין בו. היה רוב הסיכוך צילתו מרובה מחמתו, ומיעוטו חמתו מרובה מצילתו, הואיל וצילת הכול מרובה מחמת הכול, כשרה.

כב) [כא] דרך הסיכוך להיות קל, כדי שייראו ממנו הכוכבים הגדולים; הייתה מעובה כמין בית, אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה, כשרה. היה הסיכוך מדובלל, והוא הסיכוך שיהיה מקצתו למעלה ומקצתו למטה -- כשרה: ובלבד שלא יהיה בין העולה והיורד, שלושה טפחים. ואם היה ברוחב זה העולה טפח או יתר, אף על פי שהוא גבוה יתר משלושה טפחים, רואין אותו כאילו ירד למטה, ונגע בשפת זה היורד -- והוא, שיהיה מכוון כנגד שפת היורד.

כג) [כב] העושה סוכה על גבי סוכה -- התחתונה פסולה, כמי שעשה סוכה בתוך הבית; והעליונה, כשרה. במה דברים אמורים שהתחתונה פסולה, בשהיה גובה חלל העליונה עשרה טפחים או יתר, והיה גג התחתונה יכול לקבל כרים וכסתות של עליונה, אפילו על ידי הדוחק; אבל אם אין גובהה של עליונה עשרה, או שלא הייתה התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה, אפילו על ידי הדוחק -- אף התחתונה כשרה: והוא שלא יהיה גובה שתיהן יתר על עשרים אמה, שהתחתונה בסכך העליונה היא ניתרת.

כד) [כג] מיטה שבתוך הסוכה, אם גבוהה עשרה טפחים, היושב תחתיה, לא יצא ידי חובתו -- מפני שהיא כסוכה בתוך סוכה. וכן כילה שיש לה גג אפילו טפח, אם גבוהה עשרה טפחים, אין ישנין בה בסוכה. וכן המעמיד ארבעה עמודים, ופרס סדין עליהן, אם גבוהין עשרה, הרי זו כסוכה בתוך סוכה.

כה) [כד] אבל שני עמודים שפרס עליהן סדין, וכן כילה שאין בגגה טפח, אפילו גבוהין כל שהוא, מותר לישן תחתיהן בסוכה -- שאינן כסוכה בתוך סוכה, מפני שאין לה גג.

כו) [כה] סוכה שאולה, כשרה; וכן הגזולה, כשרה. כיצד, אם תקף על חברו והוציאו מסוכתו וגזלה וישב בה, יצא -- שאין הקרקע נגזלת; ואם גזל עצים ועשה מהן סוכה, יצא -- תקנת חכמים היא שאין לבעל העצים, אלא דמי עצים בלבד. ואפילו גזל נסרים והניחן, ולא חיברן ולא שינה בהן כלום -- יצא. העושה סוכה ברשות הרבים, הרי זו כשרה.