Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות גירושין פרק ג

א) כל גט שלא נכתב לשם האיש המגרש, ולשם האישה המתגרשת -- אינו גט. כיצד, סופר שכתב גט ללמד או להתלמד, ובא הבעל ומצא שם שנכתב בגט זה כשמו, ושם האישה כשם אשתו, ושם העיר כשם עירו, ונטלו וגירש בו -- אינו גט.

ב) יתר על זה, כתב לגרש את אשתו, ומצאו בן עירו ואמר לו, שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך, ונטלו ממנו וגירש בו -- אינו גט, אף על פי שנכתב לשם גירושין.

ג) יתר על זה, מי שיש לו שתי נשים ששמותיהן שווין, וכתב לגרש את הגדולה, ונמלך וגירש בו את הקטנה -- אינו גט: אף על פי שנכתב לשם האיש המגרש, לא נכתב לשם זו שנתגרשה בו.

ד) יתר על כן, אמר לסופר, כתוב ואי זו שארצה אגרש בו, וכתב הסופר על דעת זו, וגירש בו אחת מהן -- הרי זה ספק גירושין. וכל גט שכתבו שלא לשמה, אף על פי שהעביר עליו קולמוס לשמה, אינו גט.

ה) מי שכתב גט לגרש את אשתו, ונמלך ולא גירשה, ונתייחד עימה אחר שכתבו לה -- לא יגרשנה באותו הגט, פעם אחרת כשירצה לגרשה. ואם גירשה באותו הגט הישן, הרי זו מגורשת; ותינשא בו לכתחילה, שהרי נכתב לשמה, והרי נתן לה עתה בעדים כהלכתו. ולמה לא יגרש בו לכתחילה -- גזירה, שמא יאמרו גיטה קודם לבנה.

ו) אמר לסופר, כתוב גט לפלונית, ויהיה עימי לכשאשאנה אגרשנה בו, ונכתב, ונשאה, וגירשה בו -- אינו גט, מפני שלא הייתה בת גירושין ממנו כשנכתב גט זה, ונמצא שנכתב שלא לשם גירושין; אבל אם אמר לו, כתוב אותו לארוסתי לכשאשאנה אגרשנה בו, וכנסה, וגירשה בו -- כשר. כתבו ליבמתו, ואחר שייבמה גירשה בו -- הרי זה ספק גירושין, הואיל ואינה אשתו גמורה כשכתבו.

ז) מפני תקנת סופר, התירו חכמים לסופר שיכתוב טופסי גיטין: ויניח מקום האיש, ומקום האישה, ומקום הזמן, ומקום הרי את מותרת לכל אדם -- כדי שיכתבם לשם האיש המגרש, ולשם האישה המתגרשת; וכן יחתמו העדים, לשמו ולשמה.

ח) סופר שכתב הגט לשמו ולשמה כהלכתו, וחתמו העדים שלא לשמה -- הואיל ומסרו לה בעדים, הרי זה פסול, שאין העדים חותמין על הגט, אלא מפני תיקון העולם. יש מי שאומר שאם חתמו העדים שלא לשמה, הואיל והוא כמזוייף מתוכו -- הרי זה גט בטיל; וכן אם היה אחד מעדיו פסול, או שהיה בו עד אחד בלבד כשר, אף על פי שנמסר בעדים -- הרי זה גט בטיל: ולא ייראה לי דבר זה; אלא כמזוייף לא מזוייף ודאי, והואיל ונמסר בעדים כשרים -- הרי זה פסול מדבריהם.

ט) המביא גט ואבד ממנו ומצאו -- אם אבד ממנו במקום שאין השיירות מצויות, אפילו מצאו לאחר זמן מרובה, הרי זה בחזקת שהגט שאבד ממנו הוא הגט שנמצא, ותתגרש בו.

י) אבד במקום שהשיירות מצויות, אם מצאו מיד ועדיין לא שהה שם אדם מן העוברים, או שמצאו בכלי שהניחו בו, ויש לו טביעות עין באורכו ורוחבו של גט כשהיה כרוך -- הרי הוא בחזקתו, ותתגרש בו.

יא) [י] הוחזק באותו המקום איש אחר ששמו כשם שבגט, חוששין שמא גט זה הנמצא של אותו האיש האחר הוא, הואיל ועבר אדם שם, ואף על פי שלא שהה; ואם נתגרשה בו, הרי זו ספק מגורשת. אבל אם לא עבר אדם שם, הרי זה בחזקתו, אף על פי שהוחזקו שם שניים ששמותיהן שווין.

יב) [יא] היה לעדים בגט סימן מובהק, כגון שאמרו נקב יש בו בצד אות פלונית, או שאמרו מעולם לא חתמנו על גט אחר שיש בו שמות כשמות אלו -- הרי זה בחזקתו, ותתגרש בו: ואף על פי שמצאו אחר זמן מרובה, ובמקום שהשיירות מצויות, והוחזקו שם שניים ששמותיהן שווין.

יג) [יב] שניים ששילחו שני גיטין ונתערבו -- נותנין שניהן לזו ושניהן לזו, בעדי מסירה; לפיכך אם אבד אחד מהן, הרי השני בטיל.

יד) [יג] מי שהיו לו שני שמות, וכן אישה שיש לה שני שמות -- כשמגרש כותב שמו ושמה שהן רגילין בו וידועין בו ביותר, ואומר איש פלוני וכל שם שיש לו גירש אישה פלונית וכל שם שיש לה; ואם כתב חניכתו וחניכתה, כשר. [יד] כתב השם שאינן ידועין בו ביותר, וכתב כל שם שיש לו -- הרי זה ספק גירושין. שינה שמו או שמה, ושם עירו או שם עירה, אף על פי שכתב כל שם שיש לו, וכל שם שיש לה -- אינו גט.

טו) הכול כשרין לכתוב את הגט, חוץ מחמישה -- גוי, ועבד, וחירש, ושוטה, וקטן; אפילו האישה עצמה, כותבת את הגט שלה. ישראל שנשתמד לעבודה זרה, או שהוא מחלל שבת בפרהסיה -- הרי הוא כגוי, לכל דבריו.

טז) ולמה אין כותבין אלו החמישה -- מפני שצריך הכותב לכתוב לשם האיש המגרש, ולשם האישה המתגרשת: והגוי, על דעת עצמו הוא כותב; וחירש שוטה וקטן, אינן בני דעת; והעבד, אינו בתורת גיטין וקידושין, לפיכך הוא פסול כגוי, לכל דבריו. ואם כתב הגט אחד מחמישה אלו, אינו גט, אף על פי שחתמו בו עדים כשרים, ונמסר לה בכשרים.

יז) כתב אחד מן החמישה טופס הגט, והניח מקום התורף, שהוא מקום האיש, ומקום האישה, ומקום הזמן, ומקום הרי את מותרת לכל אדם, וכתבן הפיקח הגדול הישראלי לשמו -- הרי זה גט כשר.

יח) מותר להניח חירש שוטה וקטן לכתוב טופס הגט, לכתחילה -- והוא, שיהיה גדול עומד על גבן; אבל הגוי והעבד, אין כותבין הטופס לכתחילה, ואפילו ישראל עומד על גבן: שלא התירו לכתוב טופסי גיטין שלא לשמה, אלא מפני תקנת סופר, כמו שביארנו.

יט) הכותב גט בשבת או ביום הכיפורים בשגגה, ונתנו לה -- הרי זו מגורשת; כתבו וחתמו בו ביום טוב בזדון, ונתנוהו לה -- אינה מגורשת, שהרי העדים פסולין מן התורה; כתבו ביום טוב בזדון, ונמסר לה בפני עדים כשרים ביום טוב -- הרי זה פסול.