Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות כלי המקדש והעובדים בו

הלכות כלי המקדש והעובדים בו. יש בכללן ארבע עשרה מצוות -- שש מצוות עשה, ושמונה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לעשות שמן המשחה; (ב) שלא לעשות כמוהו; (ג) שלא לסוך ממנו; (ד) שלא לעשות כמתכונת הקטורת; (ה) שלא להקטיר על מזבח הזהב חוץ מן הקטורת; (ו) לשאת הארון על הכתף; (ז) שלא יסורו הבדים ממנו; (ח) שיעבוד הלוי במקדש; (ט) שלא יעשה אחד במלאכת חברו במקדש; (י) לקדש הכוהן לעבודה; (יא) שיהיו כל המשמרות שווים ברגלים; (יב) ללבוש בגדי כהונה לעבודה; (יג) שלא ייקרע המעיל; (יד) שלא ייזח החושן מעל האיפוד. וביאור מצוות אלו בפרקים אלו.

---

הלכות כלי המקדש פרק א

א) מצות עשה לעשות שמן המשחה, שיהיה מוכן לדברים שצריכין משיחה בו, שנאמר "ועשית אותו, שמן משחת קודש" (שמות ל,כה). [ב] וככה עשהו משה רבנו במדבר -- לקח מן המור והקינמון והקידה, מכל אחד משלושתן חמש מאות שקל בשקל הקודש; ומקנה הבושם חמישים ומאתיים: וזה שנאמר בתורה "וקינמון בשם מחציתו חמישים ומאתיים" (שמות ל,כג) -- ששוקלין אותו בשני פעמים, חמישים ומאתיים בכל פעם.

ב) ושוחק כל אחד ואחד לבדו, ועירב הכול, ושרה אותם במים זכין ומתוקין, עד שיצא כל כוחן במים; ונתן על המים שמן זית הין -- והוא שנים עשר לוג, כל לוג ארבע רביעייות; ובישל הכול על האש, עד שאבדו המים ונשאר השמן. והניחו בכלי לדורות.

ג) המור -- הוא הדם הצרור בחיה שבהודו, הידוע לכול שמתבשמין בו בני אדם בכל מקום. והקינמון -- הוא העץ הבא מאיי הודו, שריחו טוב ומתגמרין בו בני אדם. והקידה, הוא הקושט. וקנה בושם -- הן הקנים הדקין כתבן האדומים הבאים מאיי הודו, וריחן טוב והן ממיני הבשמים שנותנין אותו הרופאים בצורי.

ד) העושה שמן המשחה כמעשה הזה וכמשקל הזה, ולא הוסיף ולא גרע -- במזיד, חייב כרת; ובשוגג, מביא חטאת קבועה: שנאמר "אשר ירקח כמוהו" (שמות ל,לג). והוא, שיעשה אותו להימשח בו; אבל אם עשה להתלמד, או ליתנו לאחרים -- פטור.

ה) הסך משמן המשחה כזית -- במזיד, חייב כרת; ובשוגג, מביא חטאת קבועה: שנאמר "ואשר ייתן ממנו על זר -- ונכרת" (שמות ל,לג). ואין חייבין אלא על סיכת שמן המשחה שעשה משה, שנאמר "ממנו" -- מזה, שנאמר בו "שמן משחת קודש יהיה זה לי" (שמות ל,לא); ומעולם לא נעשה שמן המשחה אחר, חוץ ממה שעשה משה.

ו) אחד הסך את עצמו, ואחד הסך את אחרים, שנאמר "ואשר ייתן ממנו על זר" (שמות ל,לג). הסך כלים, ובהמה, וגויים שהן כבהמה, או שסך מתים -- פטור, שנאמר "על בשר אדם, לא ייסך" (שמות ל,לב).

ז) אין מושחין ממנו לדורות אלא כוהנים גדולים, ומשוח מלחמה, ומלכי בית דויד בלבד; אפילו כוהן בן כוהן -- מושחין אותו, שנאמר "והכוהן המשיח תחתיו מבניו..." (ויקרא ו,טו). [ח] בבית שני שלא היה שם שמן המשחה, היה כוהן גדול מתרבה בלבישת הבגדים בלבד -- שיהיה לובש בגדי כהונה גדולה.

ח) [ט] כיצד מושחין את הכוהן, צק את השמן על ראשו, וסך ממנו על גבי עיניו כמין כף יווני כזה, שנאמר "וייצוק משמן המשחה, על ראש אהרון" (ויקרא ח,יב). ומלכי בית דויד, מושחין אותן כמין נזר על ראשן. ולא ימשח במקומות אחרות, ולא ירבה בשמן.

ט) [י] הנותן משמן המשחה על גבי מלך או כוהן גדול שכבר נמשחו -- פטור, שנאמר "ואשר ייתן ממנו על זר" (שמות ל,לג), ואין אלו זרים אצלו; אבל הסך ממנו, אפילו למלך וכוהן גדול -- חייב, שנאמר "על בשר אדם, לא ייסך" (שמות ל,לב), כל אדם במשמע. וכוהן גדול שנטל שמן המשחה מראשו, וסך במעיו -- חייב כרת: והוא, שיסוך ממנו בכזית.

י) [יא] אין מושחין את המלך, אלא על גבי המעיין; ואין מושחין מלך בן מלך -- שהמלכות ירושה למלך לעולם, שנאמר "הוא ובניו, בקרב ישראל" (דברים יז,כ). ואם הייתה שם מחלוקת, מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת ולהודיע לכול שזה הוא מלך לבדו -- כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקת אדונייה, ויואש מפני עתליה, ויהואחז מפני יהויקים אחיו. וזה שמשח אלישע ליהוא, לא בשמן המשחה משחו, אלא בשמן אפרסמון; ודבר זה, מסורת ביד החכמים.

יא) [יב] כל כלי המקדש שעשה משה במדבר -- לא נתקדשו אלא במשיחתן בלבד בשמן המשחה, שנאמר "וימשחם, ויקדש אותם" (במדבר ז,א); ודבר זה אינו נוהג לדורות: אלא הכלים כולן -- כיון שנשתמשו בהן במקדש במלאכתן, נתקדשו, שנאמר "אשר ישרתו בם בקודש" (במדבר ד,יב), בשירות הם מתקדשין.

יב) [יג] הכפות והקערות שמקבלין בהן המנחות, וכן המזרקות שמקבלין בהן הדם, ושאר כלי השרת -- של כסף ושל זהב היו. ומותר לעשותם של שאר מיני מתכות, כמו שביארנו; וכולן מתקדשין במלאכתן. ואם נשברו, מתיך אותן ועושה אותן כלי אחר; ואין קדושתן מסתלקת מהן, לעולם.

יג) [יד] כלי הקודש שניקבו או שנסדקו -- אין סותמין אותן, אלא מתיכין אותן ועושין אותן חדשים. [טו] סכין שנשמט מן הניצב, או שנפגם -- אין מחזירין אותו, ואין משחיזין אותו; אלא גונזין אותן בצד ההיכל בין הקודש והאולם לדרום, ועושין אחרים: שאין ענייות, במקום עשרות.

יד) [טז] שתי מידות של יבש היו במקדש -- חצי עישרון, ועישרון: העישרון למנחות, וחצי העישרון לחלק בו מנחת כוהן גדול שבכל יום.

טו) [יז] ושבע מידות של לח היו שם -- הין, וחצי ההין, ושלישית ההין, ורביעית ההין, ולוג, וחצי לוג, ורביעית: ולמה היו חצי ההין, ורביעית ההין, ושלישית ההין -- למדידת הנסכים של זבחים; ולוג, למדידת שמן המנחות; וחצי לוג, למדידת שמן לכל נר מנרות המנורה; ורביעית, לחלק בה השמן לחביתין. [יח] ואין לנו דבר למדוד בו הין; ולמה היה שם -- הואיל והיה במקדש מימי משה, שמדד בו שמן לשמן המשחה.

טז) ובחצי לוג שהיה במקדש, היו מודדין מים למי סוטה ושמן לתודה; וברביעית שהייתה שם, היו מודדין שמן ללחם הנזיר ומים לטהרת מצורע. ולא מפני מעשים אלו נתקדשו, אלא מפני המלאכות של מקדש שאמרנו.

יז) [יט] כל המידות האלו -- קודש, ומכלי השרת; אלא שמידות הלח, נמשחו מבפנים ומבחוץ, וכלי היבש, לא נמשחו אלא מבפנים: לפיכך בירוצי מידות הלח, קודש; ובירוצי מידות היבש, חול.