Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות כלי המקדש פרק ב

א) הקטורת נעשית בכל שנה ושנה; ועשייתה מצות עשה, שנאמר "קח לך סמים" (שמות ל,לד). ונתפרשו בתורה ארבעה מסמניה -- והן, נטף ושחלת וחלבנה ולבונה; ושאר סמניה, הלכה למשה מסיניי. [ב] אחד עשר סמנין נאמרו לו למשה בסיניי, והן שעושין אותן במשקל מכוון; ומוסיפין עימהן בלא משקל מלח סדומית וכיפת הירדן, ועשב אחד שמעלה עשן, ולא היו יודעין אותו אלא אנשים ידועים, והוא היה הלכה בידם איש מפי איש.

ב) [ג] וזה הוא משקל אחד עשר סמניה: נטף ושחלת וחלבנה ולבונה, מכל אחד משקל שבעים מנה; והמנה, מאה דינרין. ומור וקציעה ושיבולת נרד וכרכום, מכל אחד שישה עשר מנה; קושט, שנים עשר מנה; קינמון, תשעה מנים; קילופה, שלוש מנים. משקל הכול, שלוש מאות ושמונה ושישים מנה.

ג) שוחקין הכול הדק; מוסיפין לה רובע הקב מלח סדומית, וכיפת הירדן ומעלה עשן כל שהוא. ומקטיר ממנה בכל יום על מזבח הזהב, מנה -- שלוש מאות וחמישה ושישים, כנגד ימות החמה. והשלוש מנים הנשארות -- שוחק אותן ערב יום הכיפורים, דקה מן הדקה, עד שמוציא ממנה מלוא חופניו, להקטיר ביום הכיפורים. והשאר, הוא מותר הקטורת שאמרנו בשקלים.

ד) נטף האמור בתורה, הוא עצי הקטף שיוצא מהן הצורי; והשחלת, היא הציפורן שנותנין אותה בני האדם במוגמרות; והחלבנה, כמו דבש שחור, וריחו קשה, והוא שרף אילנות בערי יוון.

ה) וזה הוא שמותן בלשון ערבי -- עוד בלסאן, ואצ'פאר טיב, ומיעה, ולבאן, ומסך, וקציעה, וסנבל אלנארדין, וזעפראן, וקסט, ועוד, וקשר סליכ'ה, וענבר.

ו) [ה] כיצד מפטמין את הקטורת -- מביא תשעה קבין בורית כרשינה, ושף בה את הציפורן; ואחר כך שורה את הציפורן, באחד ועשרים קב של יין חזק ביותר; ואחר כך שוחק כל אחד מן הסמנין בפני עצמו הדק, וכשהוא שוחק אומר, היטב הדק הדק היטב, כל זמן ששוחק; ומערב הכול. [ו] וכל מעשיה בקודש בתוך העזרה, ומשל הקדש; והמפטם את הקטורת מן החולין, פסולה.

ז) פעמיים בשנה היו מחזירין אותה למכתשת. בימות החמה, היו מפזרין אותה כדי שלא תתעפש; ובימות הגשמים, צוברין אותה כדי שלא יפוג ריחה. [ח] נתן לתוכה דבש כל שהוא, פסלה; חיסר אחד מסמניה, חייב מיתה -- שהרי נעשית קטורת זרה. פיטמה מעט מעט במתכונתה, כשרה -- אפילו פיטם פרס בשחרית, ופרס בין הערביים.

ח) [ט] העושה קטורת מן אחד עשר סמנין אלו, לפי משקלות אלו, כדי להריח בה, ואף על פי שלא הריח -- חייב כרת על עשייתה, אם עשה במזיד; ובשוגג, מביא חטאת קבועה: אף על פי שלא עשה המשקל כולו, אלא חצייו או שלישו, הואיל ועשה לפי משקלות אלו, חייב כרת -- שנאמר "במתכונתה לא תעשו לכם... איש אשר יעשה כמוה, להריח בה -- ונכרת, מעמיו" (שמות ל,לז-לח).

ט) [י] עשה להתלמד בה, או למוסרה לציבור -- פטור; הריח בה, ולא עשיה -- אינו חייב כרת, אלא דינו כדין כל הנהנה מן הקודש: לא חייבה תורה כרת, אלא לעושה במתכונתה להריח בה.

י) [יא] מזבח הזהב שבהיכל -- עליו מקטירין הקטורת בכל יום, ואין מקריבין עליו דבר אחר; ואם הקטיר עליו קטורת אחרת שאינה כזו, או שהקטיר עליו קטורת כזו שהתנדב אותה יחיד או רבים, או הקריב עליו קרבן, או הסיך נסך -- לוקה, שנאמר "לא תעלו עליו קטורת זרה, ועולה ומנחה..." (שמות ל,ט).

יא) [יב] בעת שמוליכין את הארון ממקום למקום, אין מוליכין אותו לא על הבהמה, ולא על העגלות; ולפי ששכח דויד ונשאו על העגלות, נפרץ פרץ בעוזא. אלא מצוה לנוטלו על הכתף, שנאמר "כי עבודת הקודש עליהם, בכתף יישאו" (במדבר ז,ט).

יב) [יג] כשנושאין אותו על הכתף, נושאין פנים כנגד פנים, ואחוריהם לחוץ, ופניהם לפנים. ונזהרים, שלא יישמטו הבדים מן הטבעות: שהמסיר אחד מן הבדים מן הטבעות -- לוקה, שנאמר "בטבעות הארון, יהיו הבדים: לא יסורו, ממנו" (שמות כה,טו).