Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות כלי המקדש פרק ג

א) זרע לוי כולו -- מובדל לעבודת המקדש, שנאמר "בעת ההיא, הבדיל ה' את שבט הלוי" (דברים י,ח); ומצות עשה להיות הלויים פנויים ומוכנים לעבודת המקדש, בין רצו בין לא רצו, שנאמר "ועבד הלוי הוא" (במדבר יח,כג); ובן לוי שקיבל עליו כל מצוות לוייה חוץ מאחת, אין מקבלין אותו עד שיקבל את כולן.

ב) עבודה שלהם הוא שיהיו שומרין את המקדש, ויהיה מהם שוערים לפתוח שערי המקדש ולהגיף דלתותיו; ויהיה מהם משוררים לשורר על הקרבן בכל יום, שנאמר "ושירת, בשם ה' אלוהיו" (דברים יח,ז) -- איזה הוא שירות שהוא בשם ה', הוי אומר זו שירה.

ג) ומתיי אומרין השירה, על כל עולות הציבור החובה, ועל שלמי עצרת -- בעת ניסוך היין; אבל עולות נדבה שמקריבין הציבור לקיץ למזבח, וכן הנסכים הבאין בפני עצמן -- אין אומרין עליהן שירה.

ד) [ג] לוי האונן, מותר לעבוד ולשורר. ואין פוחתין משנים עשר לויים עומדים על הדוכן בכל יום, אומרין שירה על הקרבן; ומוסיפין עד לעולם. ואין אומרין שירה אלא בפה בלא כלי -- שעיקר השירה שהיא עבודתם, בפה.

ה) ואחרים היו עומדים שם מנגנין בכלי שיר -- מהם לויים ומהם ישראליים מיוחסין המשיאין לכהונה, שאין עולה על הדוכן אלא מיוחס; ואין אלו המשוררים על פי הכלים, עולין למניין השנים עשר.

ו) [ד] ובמה הם מנגנין, בנבלים וחלילים וכינורות וחצוצרות והצלצל: ואין פוחתין משני נבלים, ולא מוסיפין על שישה; ואין פוחתין משני חלילים, ולא מוסיפין על שנים עשר; ואין פוחתין משתי חצוצרות, ולא מוסיפין על מאה ועשרים; ואין פוחתין מתשעה כינורות, ומוסיפין עד לעולם; והצלצל, אחד בלבד.

ז) [ה] בימי המועדות כולן, ובראשי חודשים, היו הכוהנים תוקעים בחצוצרות בשעת הקרבן, והלויים אומרין שירה -- שנאמר "וביום שמחתכם ובמועדיכם, ובראשי חודשיכם, ותקעתם בחצוצרות" (במדבר י,י).

ח) החצוצרת הייתה נעשית מן העשת של כסף: עשה אותה מן הגרוטאות של כסף, כשרה; משאר מיני מתכות, פסולה. והחלילין שהיו מנגנין בהן -- היה אבוב שלהן של קנה, מפני שקולו ערב; ולא היה מחלק אלא באבוב יחידי, מפני שהוא מחלק יפה.

ט) [ו] בשנים עשר יום בשנה, החליל מכה לפני המזבח -- בשחיטת פסח ראשון, ובשחיטת פסח שני, וביום טוב הראשון של פסח, וביום טוב הראשון של עצרת, ובשמונת ימי החג; וחליל זה דוחה את השבת, מפני שהוא חליל של קרבן, וחליל של קרבן עבודה הוא, ודוחה את השבת.

י) [ז] אין בן לוי נכנס לעזרה לעבודה, עד שילמדוהו חמש שנים תחילה: שנאמר "זאת, אשר ללויים -- מבן חמש ועשרים שנה" (במדבר ח,כד), וכתוב אחד אומר "מבן שלושים שנה" (במדבר ד,ל) -- הא כיצד, חמש לתלמוד. ואינו נכנס לעבודה, עד שיגדיל ויהיה איש, שנאמר "איש איש על עבודתו" (במדבר ד,יט).

יא) [ח] זה שנאמר בתורה בלויים "ומבן חמישים שנה, ישוב מצבא העבודה" (במדבר ח,כה) -- אינו אלא בזמן שהיו נושאין המקדש ממקום למקום, ואינו מצוה נוהגת לדורות. אבל לדורות, אין הלוי נפסל בשנים; ולא במומין אלא בקול -- משיתקלקל קולו מרוב הזקנה, ייפסל לעבודתו במקדש. וייראה לי שאינו נפסל אלא לומר שירה, אבל יהיה מן השוערים.

יב) [ט] שמואל הרואה ודויד המלך, חילקו הלויים לעשרים וארבעה משמרות; ועובד משמר בכל שבת. וכל אנשי משמר, מחלק אותם ראש המשמר לבתי אבות; וכל יום ויום מימי השבת, עובדים בו אנשים ידועים. וראשי האבות מחלקין אלו העובדים ביום שלהם, איש איש על עבודתו.

יג) וכל הלויים מוזהרין על עבודת המזבח, שנאמר "אך אל כלי הקודש ואל המזבח, לא יקרבו, ולא ימותו" (במדבר יח,ג) -- לא יקרבו לעבודה, אבל ליגע מותרין. [י] וכשם שהלויים מוזהרין שלא לעבוד עבודת הכוהנים, כך הכוהנים מוזהרין שלא לעבוד עבודת הלויים, שנאמר "גם הם, גם אתם" (שם). וכן הלויים עצמם מוזהרין, שלא יעשה אחד מלאכת חברו, שלא יסייע המשורר לשוער, ולא השוער למשורר -- שנאמר "איש איש על עבודתו, ועל משאו" (במדבר ד,מט).

יד) [יא] לויים שעבדו עבודת הכוהנים, או שסייע לוי במלאכה שאינה מלאכתו -- חייבין מיתה בידי שמיים, שנאמר "ולא ימותו" (במדבר יח,ג); אבל כוהן שעבד עבודת לוי -- אינו במיתה, אלא בלא תעשה.