Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות נדרים פרק ז

א) שניים שנאסרה הנאת כל אחד מהן על חברו, בין בנדר בין בשבועה -- הרי אלו מותרין להחזיר אבידה זה לזה, מפני שהיא מצוה. ובמקום שדרכן שנוטל שכר המחזיר את האבידה, ייפול השכר להקדש -- שאם ייטול שכר, נמצא נהנה; ואם לא ייטול, נמצא מהנה.

ב) ומותרין בדברים שהן בשותפות כל ישראל, כגון הר הבית והעזרות והבאר שבאמצע הדרך; ואסורין בדברים שהן בשותפות כל אנשי העיר, כגון הרחבה שבעיר והמרחץ ובית הכנסת והתיבה והספרים.

ג) וכיצד יעשו כדי שיהיו מותרין בדברים אלו, כל אחד משניהן כותב חלקו לנשיא, או לאחד משאר העם, ומזכה לו בחלקו על ידי אחר. ונמצא כל אחד מהן כשייכנס למרחץ שהוא לכל אנשי העיר, או לבית הכנסת -- אינו נכנס לרשות חברו, אלא לרשות אחרים: שהרי כל אחד מהן נסתלק מחלקו שבמקום זה, ונתנו במתנה.

ד) היו שניהן שותפין בחצר -- אם יש בה דין חלוקה, הרי אלו אסורין להיכנס לה עד שיחלוקו וייכנס כל אחד לחלקו; ואם אין בה דין חלוקה, כל אחד ואחד נכנס לביתו והוא אומר בתוך שלו נכנס. ובין כך ובין כך, שניהן אסורין להעמיד ריחיים ותנור ולגדל תרנגולין בחצר זו.

ה) שניים שהיו שותפין בחצר, ונדר אחד מהן שלא ייהנה בו השני -- כופין את הנודר למכור חלקו. נדר שלא ייהנה הוא בשני -- הרי זה מותר להיכנס לביתו, מפני שברשותו הוא נכנס; אבל אינו יכול להשתמש בחצר, כמו שביארנו.

ו) היה אחד מן השוק אסור בהנאת אחד משניהן, הרי זה מותר להיכנס לחצר -- מפני שהוא אומר לו, לתוך של חברך אני נכנס, ואיני נכנס לתוך שלך.

ז) מי שאסר הנית אומה מן האומות על עצמו -- הרי זה מותר ליקח מהן ביותר, ולמכור להן בפחות. אסר הניתו עליהן -- אם שומעין לו שייקח מהן בפחות וימכור ביותר, מותר; ואין גוזרין כאן שלא ימכור, גזירה שמא ייקח -- שהרי לא נדר מאיש אחד כדי שנגזור עליו, אלא מאומה כולה, שאם אי אפשר לו לישא וליתן עם זה, יישא וייתן עם אחר.

ח) לפיכך אם אסר הניתן עליו -- הרי זה משאילן, ומלווה אותן; אבל לא ישאל מהן, ולא ילווה מהן. [ח] אסר הניתו עליהן, והניתן עליו -- לא יישא וייתן עימהם; וכן הם לא יישאו וייתנו עימו, ולא ישאל ולא ישאיל להן, ולא ילווה מהן, ולא ילווה אותן. [ט] אסר על עצמו הנית בני העיר -- אסור להישאל על נדרו לחכם מבני אותה העיר; ואם נשאל והתיר לו, הרי נדרו מותר, כמו שביארנו.

ט) [י] מי שאסר הנית הברייות עליו -- הרי זה מותר ליהנות בלקט שכחה ופיאה ומעשר עני המתחלק בגרנות, אבל לא שבתוך הבית.

י) [יא] מי שאסר הניתו על הכוהנים, ועל הלויים -- הרי אלו באין ונוטלין מתנותיהן על כורהו; ואם אמר כוהנים אלו ולויים אלו -- הרי אלו אסורין, וייתן תרומותיו ומעשרותיו לכוהנים ולויים אחרים. והוא הדין במתנות עניים, עם העניים.

יא) [יב] מי שהייתה הניתו אסורה על חברו, ואין לחברו מה יאכל -- הולך אצל החנווני ואומר, איש פלוני אסור בהניתי ואיני יודע מה אעשה: אם הלך החנווני ונתן לו, ובא ונטל מזה -- הרי זה מותר.

יב) [יג] היה ביתו לבנות, גדרו לגדור, שדהו לקצור, והלך אצל פועלים ואמר, איש פלוני אסור בהניתי ואיני יודע מה אעשה, והלכו הן ועשו עימו, ובאו לזה ונתן להן שכרן -- הרי זה מותר: שנמצא זה שפרע לו חובו, וכבר ביארנו שזה מותר לפרוע חובו.

יג) [יד] היו מהלכין בדרך, ואין לו מה יאכל -- נותן לאחר משום מתנה, והלה מותר בה; ואם אין עימהן אחר, מניח על הסלע ואומר, הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ, והלה נוטל ואוכל.

יד) [טו] נתן לאחד מתנה ואמר לו, הרי הסעודה הזו נתונה לך מתנה, ויבוא פלוני שהוא אסור בהניתי, ויאכל עימנו -- הרי זה אסור. ולא עוד, אלא אם נתן לו סתם, וחזר ואמר לו, רצונך שיבוא פלוני ויאכל עימנו -- אם הוכיח סופו על תחילתו שלא נתן לו אלא על מנת שיבוא פלוני ויאכל, אסור: כגון שהייתה סעודה גדולה, והוא רוצה שיבוא אביו או רבו וכיוצא בהם לאכול מסעודה זו, שהרי סעודתו מוכחת עליו, שלא גמר להקנות לו. וכן כל כיוצא בזה.

טו) [טז] כל מתנה שאם הקדישה לא תהיה מקודשת, אינה מתנה. וכל הנותן לזה מתנה על מנת להקנותה לאחר, הרי זה האחר קנה בעת שיקנה לו הראשון; ואם לא הקנה לו הראשון לאותו אחר, לא קנה לא ראשון ולא שני.

טז) [יז] מי שנאסרה הניתו על בעל בתו, והוא רוצה לתת לבתו מעות, כדי שתהיה נהנית בהן ומוציאה אותן בחפציה -- הרי זה נותן לה ואומר לה, הרי המעות האלו נתונין לך במתנה, ובלבד שלא יהא לבעליך בהן רשות, אלא יהיו למה שאת נותנת לפיך, או למה שתלבושי, וכיוצא בזה; ואפילו אמר לה, על מנת שאין לבעליך בהן רשות, אלא מה שתרצי עשי בהן -- לא קנם הבעל, ומה שתרצה תעשה בהן.

יז) אבל אם נתן לה מתנה ואמר לה, על מנת שאין לבעליך בהן רשות, ולא פירש שתהיה המתנה הזאת לכך ולכך, או למה שתרצה תעשה בה -- הרי קנה אותה הבעל לאכול פירותיה: ודבר זה אסור, שהרי הוא אסור בהנית חותנו.