Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות קידוש החודש פרק ד

א) שנה מעוברת, היא השנה שמוסיפין בה חודש; ואין מוסיפין לעולם אלא אדר, ועושין אותה שנה שני אדרין -- אדר ראשון ואדר שני. ומפני מה מוסיפין חודש זה, מפני זמן האביב כדי שיהיה הפסח באותו זמן, שנאמר "שמור את חודש האביב" (דברים טז,א), שיהיה חודש זה בזמן האביב. ולולא הוספת החודש הזה, היה הפסח בא פעמים בימות החמה, ופעמים בימות הגשמים.

ב) על שלושה סימנין מעברין את השנה -- על התקופה, ועל האביב, ועל פירות האילן. כיצד, בית דין מחשבין ויודעין, אם תהיה תקופת ניסן בשישה עשר בניסן, או אחר זמן זה -- מעברין אותה השנה, ויעשו אותו ניסן אדר שני, כדי שיהיה הפסח בזמן האביב; ועל סימן זה סומכין ומעברין, ואין חוששין לסימן אחר.

ג) וכן אם ראו בית דין שעדיין לא הגיע האביב, אלא עדיין אפל הוא, ולא צמחו פירות האילן, שדרכם לצמוח בזמן הפסח -- סומכין על שני סימנין אלו, ומעברין את השנה; ואף על פי שהתקופה קודם לשישה עשר בניסן, הרי הם מעברין, כדי שיהיה האביב מצוי להקריב ממנו עומר התנופה בשישה עשר בניסן, וכדי שיהיו הפירות צומחין כדרך כל זמן האביב.

ד) ועל שלוש ארצות היו סומכין באביב -- על ארץ יהודה, ועל עבר הירדן, ועל הגליל. ואם הגיע האביב בשתי ארצות מאלו, ובאחת לא הגיע, אין מעברין; ואם הגיע באחת מהן, ולא הגיע בשתיים, מעברין, אם עדיין לא צמחו פירות האילן. ואלו הם הדברים שהם העיקר שמעברין בשבילם, כדי להיות השנים שני חמה.

ה) ויש שם דברים אחרים שהיו בית דין מעברין בשבילם, מפני הצורך; ואלו הן: מפני הדרכים שאינם מתוקנין, ואין העם יכולין לעלות -- מעברין את השנה, עד שיפסקו הגשמים ויתקנו הדרכים. ומפני הגשרים שנהרסו, ונמצאו הנהרות מפסיקין ומונעין את העם, או מסכנים בעצמם ומתים -- מעברין את השנה, עד שיתקנו הגשרים. ומפני תנורי פסחים שאבדו בגשמים, ואין להם מקום לצלות את פסחיהם -- מעברין את השנה, עד שיבנו התנורים וייבשו. ומפני גלייות ישראל שנעקרו ממקומם, ועדיין לא הגיעו לירושלים -- מעברין את השנה, כדי שיהיה להם פנאי להגיע.

ו) אבל אין מעברין את השנה לא מפני השלג, ולא מפני הצינה, ולא מפני גלייות ישראל שעדיין לא נעקרו ממקומם. ולא מפני הטומאה, כגון שהיו רוב הקהל או רוב הכוהנים טמאים -- אין מעברין את השנה, כדי שיהיה להם פנאי לטהר ויעשו בטהרה, אלא ייעשה בטומאה; ואם עיברו את השנה מפני הטומאה, הרי זו מעוברת.

ז) יש דברים שאין מעברין את השנה בשבילם כלל, אבל עושין אותם סעד לשנה שצריכה עיבור מפני התקופה או מפני האביב ופירות האילן; ואלו הן -- מפני הגדיים והטלאים, שעדיין לא נולדו או שהן מעט, ומפני הגוזלות, שלא פרחו. אין מעברין בשביל אלו כדי שיהיו הגדיים והטלאים מצויין לפסחים, והגוזלות מצויין לראייה או למי שנתחייב בקרבן העוף; אבל עושין אותם סעד לשנה.

ח) כיצד עושין אותם סעד לשנה, אומרין שנה זו צריכה עיבור מפני התקופה שמשכה, או מפני האביב ופירות האילן שלא הגיעו; ועוד, שהגדיים קטנים והגוזלות רכים.

ט) אין מעברין את השנה, אלא במזומנין לה. כיצד, אומר ראש בית דין הגדול לפלוני ופלוני מן הסנהדרין, היו מזומנין למקום פלוני שנחשב ונראה ונדע אם שנה זו צריכה עיבור, או אינה צריכה עיבור; ואותן שזומנו בלבד, הן שמעברין אותה. ובכמה מעברין אותה, מתחילין בשלושה דיינין מכלל סנהדרי גדולה, ממי שסמכו אותם. אמרו שניים לא נשב ולא נראה אם צריכה עיבור אם לאו, ואחד אמר נשב ונבדוק, בטל יחיד במיעוטו; אמרו שניים נשב ונראה, ואחד אומר לא נשב, מוסיפין עוד שניים מן המזומנים, ונושאים ונותנין בדבר.

י) שניים אומרים צריכה עיבור, ושלושה אומרין אינה צריכה, בטלו שניים במיעוטם; שלושה אומרין צריכה, ושניים אומרין אינה צריכה עיבור, מוסיפין שניים מן המזומנין לה, ונושאין ונותנין וגומרין בשבעה. אם גמרו כולם לעבר או שלא לעבר, עושין כמו שגמרו; ואם נחלקו, הולכים אחר הרוב בין לעבר בין שלא לעבר. וצריך שיהיה ראש בית דין הגדול שהוא ראש ישיבה של שבעים ואחד, מכלל השבעה; ואם גמרו בשלושה לעבר, הרי זו מעוברת -- והוא שיהיה הנשיא עימהם, או שירצה. ובעיבור השנה, מתחילין מן הצד; ולקידוש החודש, מתחילין מן הגדול.

יא) אין מושיבין לעיבור השנה לא מלך, ולא כוהן גדול: מלך -- מפני חיילותיו ומלחמותיו, שמא דעתו נוטה בשבילן לעבר או שלא לעבר; וכוהן גדול -- מפני הצינה, שמא לא תהיה דעתו נוטה לעבר, כדי שלא יבוא תשרי בימי הקור, והוא טובל ביום הכיפורים חמש טבילות.

יב) היה ראש בית דין הגדול, והוא הנקרא נשיא, בדרך רחוקה -- אין מעברין אותה אלא על תנאי, אם ירצה הנשיא: בא ורצה, הרי זו מעוברת; לא רצה, אינה מעוברת. ואין מעברין את השנה אלא בארץ יהודה, שהשכינה בתוכה, שנאמר "לשכנו תדרשו" (דברים יב,ה); ואם עיברוה בגליל, מעוברת. ואין מעברין אלא ביום; ואם עיברוה בלילה, אינה מעוברת.

יג) יש לבית דין לחשב ולידע אי זו שנה תהיה מעוברת בכל עת שירצו, אפילו כמה שנים; אבל אין אומרין שנה פלונית מעוברת -- אלא אחר ראש השנה הוא, שאומרין שנה זו מעוברת. ודבר זה, מפני הדוחק; אבל שלא בשעת הדוחק, אין מודיעין שהיא מעוברת -- אלא באדר הוא שאומרין שנה זו מעוברת, וחודש הבא אינו ניסן אלא אדר שני. אמרו לפני ראש השנה שנה זו שתיכנס מעוברת, אינה מעוברת באמירה זו.

יד) הגיע יום שלושים באדר, ולא עיברו עדיין השנה, אין מעברין אותה, כלל -- שאותו היום, ראוי להיות ראש חודש ניסן, ומשייכנס ניסן ולא עיברו, אינם יכולים לעבר; ואם עיברוה ביום שלושים של אדר, הרי זו מעוברת. באו עדים אחר שעיברוה, והעידו על הירח, הרי אלו מקדשין את החודש ביום שלושים, ויהיה ראש חודש אדר שני; ואילו קידשוהו קודם שיעברו את השנה, שוב לא היו מעברין -- שאין מעברין בניסן.

טו) אין מעברין את השנה בשנת רעבון, שהכול רצים לבית הגרנות לאכול ולחיות -- ואי אפשר להוסיף להם זמן לאיסור החדש. ואין מעברין בשביעית, שיד הכול שולטת על הספיחין, ולא ימצאו לקרבן העומר ושתי הלחם; ורגילין היו לעבר בערב שביעית.

טז) ייראה לי, שזה שאמרו חכמים אין מעברין בשנת רעבון ובשביעית, שלא יעברו בהם מפני הצורך; אבל אם הייתה השנה ראויה להתעבר מפני התקופה, או מפני האביב ופירות האילן, מעברין לעולם בכל זמן.

יז) כשמעברין בית דין את השנה, כותבין איגרות לכל המקומות הרחוקים, ומודיעים אותם שעיברוה, ומפני מה עיברוה; ועל לשון הנשיא נכתבות, ואומר להם שהסכמתי אני וחבריי והוספנו על שנה זו כך וכך. רצו תשעה ועשרים יום, רצו שלושים יום, שחודש העיבור הרשות לבית דין להוסיפו מלא או חסר, לאנשים הרחוקים שמודיעין אותם; אבל הם לפי הראייה הם עושים, אם מלא אם חסר.