Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות מעשה הקרבנות פרק יח

א) כל הקרבנות כולן, בין קרבנות בהמה ועוף, בין קרבנות מנחות -- מצות עשה להקריבן בבית הבחירה, שנאמר "ושם תעשה, כול אשר אנוכי מצווך" (דברים יב,יד). וכן מצות עשה להיות כל אדם מטפל ומביא קרבנות בהמה שנתחייב להקריבן, מחוצה לארץ לבית הבחירה: שנאמר "רק קודשיך אשר יהיו לך, ונדריך -- תישא ובאת, אל המקום" (דברים יב,כו) -- מפי השמועה למדו שאין מדבר אלא בקודשי חוצה לארץ, שהוא מטפל בהם עד שיביאם לבית הבחירה.

ב) המקריב קרבן חוץ לעזרה -- ביטל מצות עשה, ועבר על לא תעשה: שנאמר "הישמר לך, פן תעלה עולותיך, בכל מקום, אשר תראה" (דברים יב,יג). ואם הקריב במזיד -- חייב כרת, שנאמר "אשר יעלה עולה, או זבח. ואל פתח אוהל מועד, לא הביאו... ונכרת" (ויקרא יז,ח-ט); ואם הקריב בשוגג, מביא חטאת קבועה.

ג) וכן השוחט קודשים חוץ לעזרה -- אף על פי שלא העלה אותן -- אם היה מזיד, חייב כרת: שנאמר "אשר ישחט שור או כשב או עז... דם ייחשב לאיש ההוא, דם שפך -- ונכרת" (ויקרא יז,ג-ד). ואם שחט בשוגג, מביא חטאת קבועה.

ד) והיכן הזהיר על השחיטה בחוץ, בהיקש -- נאמר "שם, תעלה עולותיך" (דברים יב,יד), ונאמר "ושם תעשה, כול אשר אנוכי מצווך" (שם). מה העליה בחוץ שענש עליה -- הזהיר עליה בפירוש, שנאמר "הישמר לך, פן תעלה עולותיך" (דברים יב,יג) -- אף עשייה שבכללה השחיטה, שענש עליה בפירוש -- הרי הוא מוזהר עליה: שלא ענש הכתוב, אלא אם כן הזהיר.

ה) השוחט קודשים והעלה אותן בחוץ, חייב שתיים -- אחת על השחיטה, ואחת על ההעליה. וכן אם שחט בפנים, והעלה בחוץ -- חייב על ההעליה; וכן אם שחט בחוץ, והעלה בפנים -- חייב על השחיטה.

ו) אינו חייב, אלא על שחיטת קודשים הראויין ליקרב למזבח; אבל השוחט בחוץ אחד מאיסורי מזבח, או מחטאות המתות -- הרי זה פטור, שנאמר "לפני משכן ה'" (ויקרא יז,ד), וכל שאינו ראוי לבוא אל משכן ה', אין חייבין עליו.

ז) שחט בחוץ מחוסר זמן בגופו, או בבעלים -- הואיל ואינו ראוי עתה לבוא בפנים, פטור. [ח] איזה הוא מחוסר זמן, בגופו -- בהמה בתוך שבעת ימי הלידה, ותורין שלא הגיע זמנן; ואותו ואת בנו שנשחט אחד מהן היום, שאין השני ראוי עד למחר.

ח) [ט] ואיזה הוא מחוסר זמן, בבעלים -- קרבן שעדיין לא הגיע זמן בעליו להקריבו. כיצד, הזב והזבה והיולדת ששחטו חטאתן בחוץ בתוך ימי ספירה, פטורין; וכן מצורע ששחט חטאתו ואשמו בחוץ בתוך ימי הספירה, פטור: שעדיין לא נראו בעלי הקרבנות האלו לכפרה. אבל אם שחטו עולותיהן בחוץ בתוך ימי הספירה, חייבין: שהעולה, דורון היא; והחטאת והאשם, הן עיקר הכפרה.

ט) וכן נזיר ששחט חטאתו בחוץ בתוך ימי נזירותו, פטור; הקריב עולתו או שלמיו בחוץ, חייב: שהחטאת היא המעכבת אותו, והיא עיקר הנזירות.

י) אשם תלוי וחטאת העוף הבאה על הספק, שהקריבן בחוץ -- פטור, שהרי לא נקבע האיסור; אשם מצורע ששחטו בחוץ, שלא לשמו -- חייב, הואיל ושלא לשמו ראוי בפנים, וכשר, כמו שיתבאר; וכל קרבן שהוא פטור על שחיטתו בחוץ, כך הוא פטור על העליתו.

יא) שני שעירי יום הכיפורים ששחטן בחוץ -- אם עד שלא התוודה עליהן, חייב כרת על שניהן, הואיל וראויין לבוא לפני ה', לוידוי; ואם אחר שהתוודה -- פטור על המשתלח, שהרי אינו ראוי לבוא לפני ה'.

יב) השוחט שלמים בחוץ, קודם שיפתחו דלתות ההיכל -- פטור: שהרי הן מחוסרין מעשה; ואחר כך יהיו ראויין ליקרב לפני ה', כמו שביארנו. והשוחט את הפסח בחוץ, אפילו בשאר ימות השנה, בין לשמו, בין שלא לשמו -- חייב: שהפסח בשאר ימות השנה, שלמים הוא.

יג) בהמת חולין, שעוברה קודשי מזבח -- אסור לשוחטה בחוץ; ואם שחט -- אינו לוקה, מפני שאינה ראויה לבוא לפני ה'. [יד] גנב והקדיש, ואחר כך שחט בחוץ -- חייב. ומאימתיי העמידוה ברשותו, כדי לחייבו עליה כרת -- משעה שהקדישה: והוא, ששחטה אחר ייאוש; אבל לפני ייאוש, אינה קדושה.

יד) [טו] הייתה הבהמה כולה בחוץ, וצווארה בפנים, ושחט -- חייב, שנאמר "אשר ישחט שור או כשב או עז, במחנה, או אשר ישחט, מחוץ למחנה" (ויקרא יז,ג). אחד השוחט במקדש, ושאר גוף הבהמה בחוץ; או שהיה גופה בפנים, וצווארה בחוץ -- חייב: עד שתהיה הבהמה כולה במקדש, שנאמר "ואל פתח אוהל מועד, לא יביאנו" (ויקרא יז,ט). אבל השוחט בגגו של היכל -- אף על פי שאינו ראוי לזביחה כלל, הרי זה פטור.

טו) [טז] שניים שאחזו בסכין, ושחטו בחוץ -- פטורין, שנאמר "אשר ישחט... או אשר ישחט" (ויקרא יז,ג): אחד, ולא שניים. ואחד ששחט בחוץ -- אף על פי שלא נתכוון לשחוט קודשים אלו לה', הרי זה חייב, שנאמר "דם ייחשב לאיש ההוא, דם שפך" (ויקרא יז,ד): אף על פי שזה הדם במחשבתו כדם הנשפך, לא כקרבן -- הרי זה חייב.

טז) [יז] השוחט בחוץ בלילה -- חייב, הואיל והשחיטה בלילה כשרה בחוץ. וכן אם העלה בלילה, מזה ששחט בחוץ בלילה -- חייב על ההעליה; אבל אם שחט בפנים בלילה, והעלה בחוץ -- פטור, לפי שלא העלה אלא דבר פסול, שאין לך שחיטה כשרה בלילה, במקדש. וכן אם קיבל בכלי חול בפנים, וזרק בחוץ -- פטור.

יז) [יח] וכן המולק את העוף בחוץ, פטור; ואם העלהו, פטור. מלק בפנים, והעלה בחוץ -- חייב על ההעליה; שחטו בפנים, והעלהו בחוץ -- פטור, שלא העלה אלא דבר שאינו ראוי ליקרב. שחט את העוף בחוץ, והעלהו בחוץ -- חייב שתיים: שהשחיטה בחוץ כשרה, והרי היא כמליקה בפנים.